באחד הערבים מסר האדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם" שיעור במסכת אבות. כשהגיע למשנה "הֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת" (א', ו') שאל את תלמידיו: "מהי אותה 'כף' של זכות? מדוע קוראים לה 'כף'?"
"שאלה טובה, אף פעם לא חשבתי על זה" השיב אחד התלמידים.

הסביר האדמו"ר בדרך ציורית: "כשיש לאדם סיר גדול של מרק הוא משתמש בכף גדולה. ומה הוא עושה בכף? מחפש בסיר חתיכה של עוף, בוחש בקדרה ומחפש".

המשיך האדמו"ר: "הֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת – חפש אצלו ב'כף' איזה צד של זכות. אם תחפש – בוודאי תמצא!"

התשובה מצאה חן בעיניי התלמידים אך הרב לא הסתפק בזאת והמשיך: "כשקונים זוג נעליים חדשות והרגל בקושי נכנסת, מכניסים את הרגל לתוך הנעל באמצעות כף נעליים. מה עושה הכף? מקצרת את הרגל? מרחיבה את הנעל? לא זה ולא זה. הכף פשוט דוחפת את הרגל פנימה.

כך בדיוק השימוש ב'כף זכות' – אם תדחוף בחוזקה, בסוף זה ייכנס… אם תתאמץ לחפש צד זכות – בסוף תמצא!" ('אדרבה תן בליבנו')

המטרה בכף הזכות היא לחפש צד זכות, לנסות להיכנס לאותו מקום של החבר, לחשוב אילו הייתי במקומו, במצבו ובמעמדו, עם היצר שיש לו, אולי הייתי נוהג בדיוק כמותו…

הבעיה הגדולה היא שאנו ממהרים לשפוט את האדם בצורה שלילית מבלי שנתנו לו אפילו מעט זכות, אנו פועלים מתוך דחף רגעי ומיד "תולים" אותו ברחובה של עיר. למה? כי אנו לא ממש מתאמצים לחפש לו כף זכות, כי זה דורש מאיתנו קצת מאמץ, קצת שבירת המוסכמה הכלל עולמית, קצת אהבת ישראל…

כף זכות היא הדרך שלנו לראות באחר את נקודות האור שבו, את מעשיו הטובים. לפני שאתה מדבר ושופט את חברך, על חייו, על האופי שלו, על מעשיו, תנעל קודם את נעליו, תלך בדרך שהלך, תיפול היכן שנפל, ותקום איך שהוא קם, רק אז תוכל לדבר ולשפוט אותו…

כשאתה מחנך את עצמך לדון כל אדם לזכות, אתה יוצר לך חומת מגן, שהרי גם אותך, מידה כנגד מידה ישפוט הבורא לזכות, יחפש בך תמיד כל צד של זכות…

יום טוב ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!

כתיבת תגובה